מהר"ם על חולין צ״ה

1 תד"ה ספקו אסור וכו' ובדבר חשוב אפי' מעורב לא בטל דאמר כל קבוע וכו'. לאו דוקא מטעם כל קבוע דבדבר המעורב לא שייך לומר כל קבוע אלא עיקר הטעם הוא דכל דבר חשוב אינו מתבטל והיינו טעמייהו דתוס' בסמוך בדבור זה דכתבו בעצמם על לישנא דגמ' דפרק התערובות דפריך למשוך בתמיה הוי ליה קבוע וכו' עיקר הטעם אינו משום קבוע וכו' משום דבדבר המעורב לא שייך טעמא דקבוע וק"ל:

2 ד"ה לא עלים רב וכו' לא היה יכול לדקדק מכאן וכו'. אין כוונת התוס' לדקדק אדמייתי לעיל ממעשה דרב דהוה יתיב אמבר' רנהרא וכו' דס"ל דבשר שנתעלם מן העין אסור ולמה לא תביא ממעשה זה דלא עלים רב עיניה מיניה דא"כ לא הוי מתרצי התוס' מידי דכ"ש במעשה דלעיל דאיכא למימר דהוו רוב טבחי עובדי כוכבים וכדמשני לעיל פרותה דעוברי כוכבים הואי וכו' אלא כוונת התוס' הוא דלעיל אמר וכי מכללא מאי ומשני פרוותא דעובדי כוכבים הואי וכו' ור"ל וליכא למסמך אמלתא כולי האי וכדפרש"י והא מהאי עובדא דקאמר בהדיא לא עלים רב עיניה איכא למידק בפירוש דקאמר בהדיא רב בשר שנתעלם מן העין אסור ותירצו דמכאן נמי לא היה יכול לדקדק וכו' ולכך שפיר קאמר לעיל הא דרב לא בפירוש אתמר וכו' אבל הכא לא קשיא ליה אדמייתי לעיל ההיא עובדא ולמה לא הביא דהכא רמה לי זה או זה כיון דבתרוייהו לא נשמע מיניה בפירוש ותרוייהו איכא למדחינהו וק"ל: